שפתי חכמים, דברים ל״ב:י״א

נהגם ברחמים ובחמלה כו'. מכאן והלאה חזר לספר הטובות שעשה להם מעת צאתם ממצרים, והם שכחו את הכל:

בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה כו'. פי' שוכה ענף עצים:

שדי לא מצאנוהו שגיא כח כו'. רש"י אומר כן, והכי פירושו, שדי, דהיינו הקב"ה, לא מצאנוהו שגיא כח, ר"ל דאע"ג דהוא שגיא דהיינו חזק, לא נוהג בכח עם הבריות:

שנאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר כו'. מסיני בא אינו מן מניין ד' רוחות, אלא שיצא מסיני לקראת ישראל. ואלו הן הד' רוחות, וזרח משעיר. הופיע מהר פארן. ואתה מרבבות קודש. אלוק מתימן יבוא. ויש מקשים והא רש"י פירש לעיל קרא וזרח משעיר למו וגו' על העובדי אלילים שלא רצו לקבל עליהם את התורה, וכ"פ רש"י לקמן בפ' וזאת הברכה לג ב, וכאן פי' הקרא לד' רוחות העולם. וי"ל דתרוייהו איתנהו ביה, דאי לד' רוחות לחוד נכתב הקרא, א"כ קשה למה קרא שמות הרוחות בשמות אלו, מה שלא קרא ד' רוחות העולם בשמות אלו בכל התורה כולה, אלא ע"כ צריך לומר דקאי נמי על הגוים. ואלו לע"א לחוד הוה אתי, למה לא הזכירן בשמותן בהדיא. אלא ע"כ תרווייהו איתנהו ביה. ולעיל בפסוק ימצאהו, שמספר בשבחן של ישראל, מביא הטעם שדרשו על הע"א שלא רצו לקבל התורה, ובפסוק כנשר יעיר קנו, שבא לספר בטובתו של מקום שהטיב לישראל, מביא טעם השני: